זה קרה ב
1980 בעיר אוקלנד שבקליפורניה (ארה"ב), בעת שהיתי שם "אוצ'י דשי"
(תלמיד המתגורר בביה"ס ומשקיע את כל זמנו ומירצו בלימודים ובעזרה למורה, מעין
שוליה) בבית הספר לאיקידו – AIKIDO INSTITUTE.
כשנה או
שנתיים לפני כן הצטרף ל"דוג'ו" (יפנית - בי"ס לאומנות לחימה) HOA NGUYEN NEWENS הןא היה אז צעיר בן 22 שנה עם ותק מרשים באיקידו
- 10 שנים כולל 8 שנים עם סוגנו סנסיי
באוסטרליה ודרגת דאן 2.
באותן שנים
באוקלנד, הייתי מודע לתופעה שקימת גם היום בבתי ספר רבים לאיקידו וגם חטאתי בה
בעצמי לעיתים קרובות. זוהי תופעת עצירת התירגול, בדרך כלל ע"י אוקה (UKE הצד התוקף, המקבל את הטכניקה, המבוצעת ע"י נגה – NAGE), ברוב המקרים כאשר אוקה בכיר בותק ובדרגה מנגה ( SEMPAI ) אבל לא רק. העצירה מלווה בהוראות כיצד על נגה
לבצע את התירגול או לתקן שגיאות חמורות שנתגלעו בדרך תירגולו (לפי דעת העוצר).
באותו זמן
לא ראיתי את HOA עוסק בעצירות מסוג זה.
לעומת זה
יום אחד הבחנתי במשהוא שונה שקרה בדוג'ו. לאחר השעור ניגש HOA
לאחד התלמידים (מתחיל יחסית) והציע לו להמשיך להתאמן מעט ביחד (דבר שהיה והינו מקובל מאד בבי"ס רבים
לאיקידו). התירגול המשותף בין HOA למתחיל
נמשך ללא עצירות וללא מילים. אני התבוננתי בסקרנות. התחלתי להבחין כי HOA
משקיע כוונה גדולה בקטעים מסוימים של התירגול, אותם קטעים, גם בזמן שבן-זוגו מבצע
אותם וגם בזמן שהוא מבצע אותם בתורו. לי כמתבונן מהצד היה נידמה כי אני מבין מדוע,
בגלל ההבדלים הניכרים באופן הביצוע, במיוחד באותם קטעים. תוך זמן קצר להפליא (3 –
4 דקות) חל שינוי דרמטי באופן הביצוע של התרגיל ע"י בן זוגו של HOA
ואפשר לומר כי "תיקן" את מה ,שלפי הנחתי, היה חשוב באותו זמן לHOA.
כל זה, ללא עצירה בודדת ובדממה מוחלטת. אינני בטוח כלל אם בן-זוגו של HOA היה מודע לשינוי
שחל בו. לאחר הפעם הראשונה שהבחנתי בתופעה, השתעשתי רבות בהתבוננות בלימוד השקט של
HOA אחרי סיום השעורים הרגילים.