על צחוק, לעג ושמחה לאיד

אני חושב שבעצם אין דבר כזה צחוק משמחה לאיד. שמחה לאיד היא סוג של שמחה. צחוק הוא צחוק, ואם משהוא מצחיק אותנו אז אנחנו צוחקים, מה לעשות, גם אם יש לנו שיפוט על כך. כי טבעו של הצחוק שהוא אוחז בנו ומנער אותנו בצחוק כאשר איננו מוכנים לכך (כשמתכוננים הוא מתבושש המאנ..).

קרה לי כבר שראיתי משהו מצחיק מעורב, כלומר מישהו נפל בצורה מצחיקה למשל, זה יכול להיות מצחיק, זה לא אומר שהצחוק מלווה בשמחה לאיד. אפשר גם לצחוק וגם להישתתף בצערו של המועד וגם להגיש עזרה. בראשון ובשני אין לנו שליטה (הצחוק, וההשתתפות בצער) והשלישי הוא לגמרי בשליטתנו.

ןבאותו נושא, כנראה שלעג גם הוא אינו צחוק, לפי הגדרתי. גם אני איני אוהב לעג (במיוחד לרש בגלל ההזדהות...). השפה העכשוית קצת מבלבלת, כי כאשר אנו אומרים "צחק עליו" עלק! אנו הרבה פעמים מתכוונים לעג לו, ואתה צודק, הרבה פעמים זה לא מצחיק! וגם אם זה מצחיק, לפעמים אני צוחק במקרים כאלה בעל כורחי וש לי ביקורת עצמית על כך